<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/" xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/" xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom" version="2.0"><channel><title><![CDATA[Ortal Lamdan]]></title><description><![CDATA[Ortal Lamdan]]></description><link>https://berantstudio.wixstudio.com/ortal/blog</link><generator>RSS for Node</generator><lastBuildDate>Wed, 01 Jul 2026 14:47:35 GMT</lastBuildDate><atom:link href="https://www.ortal-lamdan.com/blog-feed.xml" rel="self" type="application/rss+xml"/><item><title><![CDATA[איך עשית את זה?!]]></title><description><![CDATA[חשבו על רגע שעשיתם משהו ואמרו לכם: איך עשית את זה?! ולך זה דווקא היה ממש פשוט וקל. זוהי אחת מ-4 השאלות שמשתתפי הסדנה שלי נשאלים, ודרכן הם מתחילים לעסוק בזיהוי אזור הגאונות שלהם. שמתי לב שכשאני מציגה את השאלה הזו בסדנה תמיד כולם נתקעים עליה יותר מהאחרות. ״זו הייתה השאלה הכי קשה״ אמרה לי אחת המשתתפות בסיכום התרגיל. למה זו שאלה קשה? שאלתי״כי כל מה שאני באה לכתוב, אני מרגישה שזה לא באמת משהו מדהים שאני עושה, זה סתם נראה ככה מהצד״. וזה היה טיזר מעולה בשבילי להרחיב על תופעת ׳תסמונת המתחזה׳ שעולה לא...]]></description><link>https://www.ortal-lamdan.com/post/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94</link><guid isPermaLink="false">6a311ef46e3aac0bcf9a93b0</guid><pubDate>Tue, 16 Jun 2026 10:07:28 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/9c4316_d116cc87e7f2480a883ebcb17ffe55f5~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>אורטל למדן</dc:creator></item><item><title><![CDATA[כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?]]></title><description><![CDATA["כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת?" למה כל כך קשה לנו לסרב להצעת עבודה טובה, גם כשלא חיפשנו שינוי? מה יש בהצעה חדשה שמצליחה לערער את תחושת הביטחון שהייתה בנו לפני? לפעמים זו רק המחמאה – התחושה שמישהו רואה אותנו, מאמין בנו, מציע לנו תפקיד. אבל לפעמים – זו ההצעה עצמה, שמגיעה בדיוק כשהלב מתחיל לחשוב שאולי… אולי כן הגיע הזמן. אם לא חיפשנו שינוי, והלב שקט – כנראה שנקשיב מתוך סקרנות, נסרב בהכרת תודה ונמשיך הלאה. אבל אם נגע בנו הרהור, אפילו קטן – פתאום הברק בעיניים חוזר.  הלב מתמלא בניצוצות של תשוקה. ...]]></description><link>https://www.ortal-lamdan.com/post/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">69edcf627c7678baade781c7</guid><pubDate>Sun, 26 Apr 2026 08:43:26 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/0edf63_7f166d5e5f364f88a3a90d4816c997d8~mv2.png/v1/fit/w_800,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>Berant Studio</dc:creator></item></channel></rss>